רכישה ממונפת (מאנגלית: leveraged buyout, גם בקיצור LBO או highly-leveraged transaction) היא רכישה של חלק הארי של חברה באמצעות הון שמושג מגוף שלישי. לרוב, מדובר ברכישה באמצעות הלוואה או באמצעות הנפקת איגרות חוב.

האסטרטגיה העסקית מאחורי הרכישה הממונפת נקראת "מינוף פיננסי". מטרתה העיקרית של החברה הרוכשת (או זו של המשקיע) היא להגדיל את הרווח בהשוואה לרווח שהיה מושג ברכישה שאינה ממונפת. גם רכישה שבה המשקיע נעזר בהלוואה על מנת לשלם את מלוא הסכום עבור החברה מכונה רכישה ממונפת, אולם אחוז המינוף בה הוא פחות מ-100%.

העלאת אחוזי הרווח של המשקיע מתרחשת כאשר זה רוכש חברה בסכום מסוים שמורכב מהון עצמי (כספו של המשקיע) ומהון זר (למשל, כספי הלוואה). במשך הזמן, החברה - שנרכשה בתור השקעה - ממשיכה להרוויח כסף והמשקיע משלם את חובו למלווה בתוספת ריבית מתאימה, לאחר פרק זמן שנקבע מראש. החל מסוף אותה תקופה ממשיכה החברה להרוויח כפי שהייתה לולא היה המימון נסמך על המנוף הפיננסי, אולם הרווחים שמצטברים בקופת החברה מהווים בסופו של דבר אחוז גדול יותר מההון העצמי שהושקע מלכתחילה על ידי המשקיע.

כאשר הרכישה שמתבצעת אינה ממונפת, הרווחים של החברה שנרכשה כחלק מערכה של החברה מהווים את אחוזי הרווח שלה, ועל כן - בגלל שמלוא הסכום הושקע מתוך הונו העצמי של המשקיע - אחוזי הרווח נמוכים יותר מאשר אם המשקיע היה מפעיל מינוף. לו היה מופעל מינוף פיננסי ברכישה דומה, אחוזי הרווח היו גדולים יותר לאחר החזר ההלוואה (משום שהסכום ההתחלתי שהושקע מההון העצמי קטן יותר).

לפי משפט מודיליאני-מילר^[1] בעולם עם מיסים, מגן המס על הרכישה הממונפת מגדיל את ערכה של החברה. מכיוון שרווחי החברה חייבים במס ואילו החזרי ריבית עבור חוב אינם חייבים במס, ערכו של תזרים מזומנים מהוון יוצא עבור המלווה יהיה גדול יותר (ולכן גם מגן המס יהיה גדול יותר) מאשר תזרים מזומנים זהה שנכנס לרווחי החברה.

מינוף פיננסי כיום

רכישות נכסים באמצעות מינוף פיננסי נפוצות כיום הן בחברות פרטיות והן בחברות ציבוריות שנסחרות בבורסה לניירות ערך. המינוף הפיננסי מגדיל את הרווח למניה (המכונה בעגה המקצועית EPS - Earning Per Share) וכן את אחוז הרווח אצל המשקיע.